טופס יעוץ ללא התחיבות

כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום כתוצאה מאירוע של קריסת גג הבניין ומותו של העובד.

סעיפי החוק בגינם הואשמו הנאשמים הינם: גרימת מוות ברשלנות, עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין תשל"ז 1977, יחד עם הפרת תקנות מס' 3(א),4, 5, 6(א)(ב),10, 12 ו-14 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודה על גגות שבירים או תלולים) תשמ"א 1981, וכן תקנות 127, 129, 130(א)(ה) לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בנייה) התשמ"ח 1988.

עפ"י הנטען בכתב האישום, בשנת 1997 שכר הנאשם מס' 1, שהיה מנהלה ואחד הבעלים של חב' "י.ח.י. חברה לבניין בע"מ" שהיה למעשה יזם הפרויקט, את שירותיו של הנאשם מס' 2, שהיה מיופה כוחה של חברת "רוני את אייל קבלנים בע"מ" ששימש הלכה למעשה כקבלן לצורך ביצוע עבודות הריסת גג מבנה.

הקבלן העסיק את העובד המנוח בביצוע עבודות הריסת הגג וסיפק לו לצורך כך מכשיר קדיחה והריסה וכן מכשיר קונגו. לקראת סיום עבודות ההריסה, התמוטט הגג והמנוח נפל אל מותו בעת שעסק בהריסת רצועה קטנה שנותרה בפינת הגג.

לא היו עדי ראייה לעצם נפילתו של המנוח, והוא נמצא, ככל הנראה מיד לאחר נפילתו ארצה, כשעל פלג גופו העליון גוש בטון שנפל מהתקרה אותה הרס המנוח. המנוח חולץ מבין ההריסות, ורופא מד"א שהוזעק למקום קבע את מותו.

לאחר חקירת העדים, קבע בית המשפט כי הנאשם 1- היזם, היה גם "מזמין" וגם "מבצע בניה", כהגדרת מונחים אלה בתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמ"ח – 1988 וככזה נושא בחובות המוטלות על "מבצע בניה".

עפ"י הגדרת המונח "בניה" בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], גם הריסתו של מבנה נחשבת כעבודת בניה.

בית המשפט קבע כי היזם לא מינה מנהל עבודה כלל וזאת על אף שחובה היה עליו לעשות כן בהיותו מבצע בנייה (לפי תקנות 3 ו- 5 לתקנות הבטיחות בעבודה).

כמו כן, בית המשפט הגיע למסקנה כי הגג לא הובטח בפני התמוטטות בלתי מבוקרת, או מקרית, ופעולת ההריסה התבצעה באופן שסיכן את חייו של המנוח וכי הנאשמים סמכו על המזל, בכך שהציבו תמיכות בלתי ראויות ובלתי עמידות, לא העסיקו מנהל עבודה כלל במקום, שלא לדבר על מנהל עבודה בעל ניסיון של שנה אחת לפחות בהריסת מבנים, כדרישת התקנות וכן לא הנהיגו שיטת עבודה בטוחה.

בית המשפט הוסיף וציין כי הקבלן לא העסיק בונה מקצועי, ובחר לסמוך על התרשמות שטחית שלו משיחה שניהל עם המנוח בטרם בחר בו לצורך ביצוע עבודה זו. כמו כן, הנאשמים לא דאגו לרתום את המנוח לחגורת ביטחון שתבטיח שלא ייפול במקרה של התמוטטות בלתי מבוקרת, לא הציעו שיטת עבודה אחרת לצורך הריסת החלק האחרון שנותר מהגג, משהיה ברור שלמנוח לא נותר משטח עבודה בטוח שעליו יכול לעמוד לצורך השלמת הריסת הגג, הנאשמים יכלו לספק למנוח פיגום חיצוני לצורך השלמת ההריסה, או מתקן הרמה מכני אחר, אך בחרו שלא לעשות כן.

לסיכום, בית המשפט קבע כי עובדות כתב האישום ופרטי הרשלנות המיוחסים לשני הנאשמים הוכחו במידת ההוכחה הנדרשת, והרשיע את שני הנאשמים בגרימת מות ברשלנות, עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין וכן בעבירות המיוחסות להם לפי תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בנייה), תשנ"ח – 1988.

(ת"פ (שלום נצרת) 6300/00 מדינת ישראל נ' בן יוסף חיים)

כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום כתוצאה מאירוע של קריסת גג הבניין ומותו של העובד.

סעיפי החוק בגינם הואשמו הנאשמים הינם: גרימת מוות ברשלנות, עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין תשל"ז 1977, יחד עם הפרת תקנות מס' 3(א),4, 5, 6(א)(ב),10, 12 ו-14 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודה על גגות שבירים או תלולים) תשמ"א 1981, וכן תקנות 127, 129, 130(א)(ה) לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בנייה) התשמ"ח 1988.

עפ"י הנטען בכתב האישום, בשנת 1997 שכר הנאשם מס' 1, שהיה מנהלה ואחד הבעלים של חב' "י.ח.י. חברה לבניין בע"מ" שהיה למעשה יזם הפרויקט, את שירותיו של הנאשם מס' 2, שהיה מיופה כוחה של חברת "רוני את אייל קבלנים בע"מ" ששימש הלכה למעשה כקבלן לצורך ביצוע עבודות הריסת גג מבנה.

הקבלן העסיק את העובד המנוח בביצוע עבודות הריסת הגג וסיפק לו לצורך כך מכשיר קדיחה והריסה וכן מכשיר קונגו. לקראת סיום עבודות ההריסה, התמוטט הגג והמנוח נפל אל מותו בעת שעסק בהריסת רצועה קטנה שנותרה בפינת הגג.

לא היו עדי ראייה לעצם נפילתו של המנוח, והוא נמצא, ככל הנראה מיד לאחר נפילתו ארצה, כשעל פלג גופו העליון גוש בטון שנפל מהתקרה אותה הרס המנוח. המנוח חולץ מבין ההריסות, ורופא מד"א שהוזעק למקום קבע את מותו.

לאחר חקירת העדים, קבע בית המשפט כי הנאשם 1- היזם, היה גם "מזמין" וגם "מבצע בניה", כהגדרת מונחים אלה בתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמ"ח – 1988 וככזה נושא בחובות המוטלות על "מבצע בניה".

עפ"י הגדרת המונח "בניה" בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], גם הריסתו של מבנה נחשבת כעבודת בניה.

בית המשפט קבע כי היזם לא מינה מנהל עבודה כלל וזאת על אף שחובה היה עליו לעשות כן בהיותו מבצע בנייה (לפי תקנות 3 ו- 5 לתקנות הבטיחות בעבודה).

כמו כן, בית המשפט הגיע למסקנה כי הגג לא הובטח בפני התמוטטות בלתי מבוקרת, או מקרית, ופעולת ההריסה התבצעה באופן שסיכן את חייו של המנוח וכי הנאשמים סמכו על המזל, בכך שהציבו תמיכות בלתי ראויות ובלתי עמידות, לא העסיקו מנהל עבודה כלל במקום, שלא לדבר על מנהל עבודה בעל ניסיון של שנה אחת לפחות בהריסת מבנים, כדרישת התקנות וכן לא הנהיגו שיטת עבודה בטוחה.

בית המשפט הוסיף וציין כי הקבלן לא העסיק בונה מקצועי, ובחר לסמוך על התרשמות שטחית שלו משיחה שניהל עם המנוח בטרם בחר בו לצורך ביצוע עבודה זו. כמו כן, הנאשמים לא דאגו לרתום את המנוח לחגורת ביטחון שתבטיח שלא ייפול במקרה של התמוטטות בלתי מבוקרת, לא הציעו שיטת עבודה אחרת לצורך הריסת החלק האחרון שנותר מהגג, משהיה ברור שלמנוח לא נותר משטח עבודה בטוח שעליו יכול לעמוד לצורך השלמת הריסת הגג, הנאשמים יכלו לספק למנוח פיגום חיצוני לצורך השלמת ההריסה, או מתקן הרמה מכני אחר, אך בחרו שלא לעשות כן.

לסיכום, בית המשפט קבע כי עובדות כתב האישום ופרטי הרשלנות המיוחסים לשני הנאשמים הוכחו במידת ההוכחה הנדרשת, והרשיע את שני הנאשמים בגרימת מות ברשלנות, עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין וכן בעבירות המיוחסות להם לפי תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בנייה), תשנ"ח – 1988.

(ת"פ (שלום נצרת) 6300/00 מדינת ישראל נ' בן יוסף חיים)