טופס יעוץ ללא התחיבות

בתי המשפט בערכאות השונות, קבעו באופן חד משמעי כי מעביד השולח את עובדיו לעבוד במקום שאינו בחזקתו או בשליטתו של המעביד, חייב המעביד לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי להגן עליהם מפני סיכונים שהוא יודע או צריך לדעת על קיומם בו.

מהם אותם סיכונים שהמעביד "יודע או צריך לדעת על קיומם" ?

התשובה לכך הינה שהנסיבות משתנות ממקרה למקרה, אך העצה הטובה ביותר שניתן לתת למעביד הינה שהמעביד צריך להתייחס לחצרים של מזמין העבודה כאילו מדובר בחצרים שלו ולבדוק היטב את מקום העבודה שאליו הוא שולח את עובדיו.

בפסק דין ע"א 246/72 מנשה נ' דרומנו, נדון מקרה שבו המעביד, קבלן משנה לעבודות סבלות קיבל על עצמו לבצע עבודה בשביל קבלן משנה להקמת שלד של בניין. לשם ביצוע עבודה זו נשלחו שני פועלים שהעלו בלוקים בעזרת מנוף על גג הקומה השנייה של שלד הבניין. תוך כדי פיזור הבלוקים על הגג, כרעו תמיכותיו תחתיהם, הגג התמוטט והשניים נפלו ונחבלו.

המעביד וקבלן המשנה נתבעו על ידי הפועלים.

המעביד טען בפני בית המשפט המחוזי כי הוא אינו אחראי כלפי עובדיו היות והעבודה בוצעה במקום שלא היה בשליטתו. בית המשפט המחוזי לא קיבל את טענתו של המעביד.

המעביד ערער על פסק הדין בפני בית המשפט העליון שהפך את קביעתו של בית המשפט המחוזי תוך סקירת הפסיקה בנוגע לאחריות המעביד השולח את עובדיו לבצע עבודה במקום שאינו בחזקתו או בשליטתו של המעביד.

בית המשפט העליון איזכר את פסק דין ע"א 314/59 שמשון בתי חרושת נ' יעקב כהן וציין כי החובה לעשות את מקום העבודה בטוח עד כמה שאפשר על-ידי שימוש בכושר וזהירות סבירים מתפשטת לא רק על מקום העבודה אצל המעביד עצמו אלא גם על מקום עבודה אצל מישהו אחר שאליו נשלח העובד על-ידי המעביד.

כמו כן, אזכר בית המשפט העליון את פסק דין ע"א 5/65 המוסד לביטוח לאומי נ' שירותי נמל מאוחדים, שם הובהר כי אין מעביד יכול להתנער מאחריות לתאונה שקרתה לעובדו במקום העבודה שאליו נשלח לעבוד, אף שזה לא היה בשליטתו.

בנוסף, הוסיף בית המשפט העליון את הדברים הבאים:

"מעביד השולח את עובדיו לעבוד בחצרים של אחר אינו יכול להתנער מכל אחריות לבטיחות החצרים ותנאי העבודה בהם. לעולם מוטלת עליו חובה עליונה, לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי שלא לחשוף את עובדיו לסיכונים מיותרים הניתנים למניעה. מה ייחשב לנקיטת אמצעי זהירות סבירים תלוי בכל נסיבות העניין והוא משתנה ממקרה למקרה. לדוגמה, אפשר לצפות כי במקום שנעשות בו עבודות בניה עלולים להיות סיכונים מסיכונים שונים הנובעים ממצב הבטיחות של המקום עצמו או מחוסר סידורים נאותים בבניין.
מביקור במקום אפשר, למשל, לראות מייד אם המעברים נקיים ופנויים, אם אין בשטח בורות ומהמורות, אם במעלה מדרגות יש מעקה מתאים, אם במשטחי עבודה או פיגומים יש תמיכות וסמיכות כנדרש, וכיוצא בזה מן הדברים הגלויים לעין וניתן לתקנם, או לדרוש מהמחזיק במקום לתקנם, על-מנת לעשותו בטוח במידה סבירה לעובדים."

בסיכומו של דבר, בית המשפט העליון קיבל את הערעור היות והגיע למסקנה כי במבט עין רגיל של המעביד על הפיגום לפני התחלת עבודת הסבלים והעמסת המנוף הבלוקים עליו, לא היה ניתן לגלות את אי יציבותו. כמו כן, לא ניתן היה לצפות מראש כי הפיגום לא הוקם מלכתחילה במומחיות הדרושה או שהתיקון שנעשה בו תוך מהלך העבודה לאחר שנתגלתה אי-יציבותו, לא נעשה כיאות.


בפסק דין ת"א (מחוזי- ב"ש) 715/91 אברהם דיין נ' א.א. יוזי בע"מ נדון מקרה שבו מזמין העבודה הזמין את מעבידו של העובד לפתוח פתח הולם בגג לשם התקנת המכונה.

במהלך ביצוע עבודתו, ירד העובד (התובע) בסולם שהוביל מגג בטון עליון לעבר גג אסבסט, בו נדרש לבצע המלאכה, אז נשבר שלב בסולם, התובע נפל על גג האסבסט שנשבר גם הוא ודרכו נפל לקרקע מגובה של כ- 6 מ'.כתוצאה מהתאונה איבד העובד את הכרתו, נחבל בראשו ובגופו.

בחקירתו בבית המשפט, הסכים מנהל החברה שהעסיקה את העובד כי הסולם הנדון, בגינו ארעה התאונה לא היה בנוי כהלכה - לא היה בנוי בממדים המתאימים ולא היו בו החיזוקים הדרושים.

בית המשפט חזר על ההלכה שנקבעה בפסק דין ע"א 246/72 מנשה נ' דרומנו כי מעביד השולח את עובדיו לעבוד בחצרים של אחר אינו יכול להתנער מאחריות לבטיחות החצרים ולתנאי העבודה בהם. לעולם מוטלת עליו חובה עליונה, לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי שלא לחשוף עובדיו לסיכונים מיותרים. על המעביד לבקר במקום העבודה ולבדוק, באם קיימים סיכונים מיוחדים.

לפיכך, קבע בית המשפט כי המעביד לא הורה לתובע להימנע משימוש בסולם ולהשתמש בסולם תקני שהיה ברשותו, על מנת להבטיח דרך גישה בטוחה למקום העבודה על גג האסבסט. בכך הפר המעביד ומנהל המעביד הן חובת זהירות מושגית הן חובת זהירות קונקרטית כלפי העובד.

בית המשפט קבע כי הן המעביד והן מזמין העבודה (שבשטחו נפגע העובד בשל הסולם הפגום) אחראים כלפי התובע יחד ולחוד בשל הנזקים שנגרמו לו.

לסיכום

מומלץ כי מעביד השולח את עובדיו לבצע עבודה בחצרים אחרים יגיע למקום ביצוע העבודה ויבדוק בעצמו את החצרים ואת מתקניהם ואף יתעד זאת.
ככל שמתגלים שקיימים סיכונים במקום ביצוע העבודה עליו להזהיר את עובדיו מפניהם. ככל שסיכונים אלה אינם מאפשרים עבודה תקינה, על המעביד להפסיק את עבודתם של עובדיו עד להסרת הסיכונים.

בתי המשפט בערכאות השונות, קבעו באופן חד משמעי כי מעביד השולח את עובדיו לעבוד במקום שאינו בחזקתו או בשליטתו של המעביד, חייב המעביד לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי להגן עליהם מפני סיכונים שהוא יודע או צריך לדעת על קיומם בו.

מהם אותם סיכונים שהמעביד "יודע או צריך לדעת על קיומם" ?

התשובה לכך הינה שהנסיבות משתנות ממקרה למקרה, אך העצה הטובה ביותר שניתן לתת למעביד הינה שהמעביד צריך להתייחס לחצרים של מזמין העבודה כאילו מדובר בחצרים שלו ולבדוק היטב את מקום העבודה שאליו הוא שולח את עובדיו.

בפסק דין ע"א 246/72 מנשה נ' דרומנו, נדון מקרה שבו המעביד, קבלן משנה לעבודות סבלות קיבל על עצמו לבצע עבודה בשביל קבלן משנה להקמת שלד של בניין. לשם ביצוע עבודה זו נשלחו שני פועלים שהעלו בלוקים בעזרת מנוף על גג הקומה השנייה של שלד הבניין. תוך כדי פיזור הבלוקים על הגג, כרעו תמיכותיו תחתיהם, הגג התמוטט והשניים נפלו ונחבלו.

המעביד וקבלן המשנה נתבעו על ידי הפועלים.

המעביד טען בפני בית המשפט המחוזי כי הוא אינו אחראי כלפי עובדיו היות והעבודה בוצעה במקום שלא היה בשליטתו. בית המשפט המחוזי לא קיבל את טענתו של המעביד.

המעביד ערער על פסק הדין בפני בית המשפט העליון שהפך את קביעתו של בית המשפט המחוזי תוך סקירת הפסיקה בנוגע לאחריות המעביד השולח את עובדיו לבצע עבודה במקום שאינו בחזקתו או בשליטתו של המעביד.

בית המשפט העליון איזכר את פסק דין ע"א 314/59 שמשון בתי חרושת נ' יעקב כהן וציין כי החובה לעשות את מקום העבודה בטוח עד כמה שאפשר על-ידי שימוש בכושר וזהירות סבירים מתפשטת לא רק על מקום העבודה אצל המעביד עצמו אלא גם על מקום עבודה אצל מישהו אחר שאליו נשלח העובד על-ידי המעביד.

כמו כן, אזכר בית המשפט העליון את פסק דין ע"א 5/65 המוסד לביטוח לאומי נ' שירותי נמל מאוחדים, שם הובהר כי אין מעביד יכול להתנער מאחריות לתאונה שקרתה לעובדו במקום העבודה שאליו נשלח לעבוד, אף שזה לא היה בשליטתו.

בנוסף, הוסיף בית המשפט העליון את הדברים הבאים:

"מעביד השולח את עובדיו לעבוד בחצרים של אחר אינו יכול להתנער מכל אחריות לבטיחות החצרים ותנאי העבודה בהם. לעולם מוטלת עליו חובה עליונה, לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי שלא לחשוף את עובדיו לסיכונים מיותרים הניתנים למניעה. מה ייחשב לנקיטת אמצעי זהירות סבירים תלוי בכל נסיבות העניין והוא משתנה ממקרה למקרה. לדוגמה, אפשר לצפות כי במקום שנעשות בו עבודות בניה עלולים להיות סיכונים מסיכונים שונים הנובעים ממצב הבטיחות של המקום עצמו או מחוסר סידורים נאותים בבניין.
מביקור במקום אפשר, למשל, לראות מייד אם המעברים נקיים ופנויים, אם אין בשטח בורות ומהמורות, אם במעלה מדרגות יש מעקה מתאים, אם במשטחי עבודה או פיגומים יש תמיכות וסמיכות כנדרש, וכיוצא בזה מן הדברים הגלויים לעין וניתן לתקנם, או לדרוש מהמחזיק במקום לתקנם, על-מנת לעשותו בטוח במידה סבירה לעובדים."

בסיכומו של דבר, בית המשפט העליון קיבל את הערעור היות והגיע למסקנה כי במבט עין רגיל של המעביד על הפיגום לפני התחלת עבודת הסבלים והעמסת המנוף הבלוקים עליו, לא היה ניתן לגלות את אי יציבותו. כמו כן, לא ניתן היה לצפות מראש כי הפיגום לא הוקם מלכתחילה במומחיות הדרושה או שהתיקון שנעשה בו תוך מהלך העבודה לאחר שנתגלתה אי-יציבותו, לא נעשה כיאות.


בפסק דין ת"א (מחוזי- ב"ש) 715/91 אברהם דיין נ' א.א. יוזי בע"מ נדון מקרה שבו מזמין העבודה הזמין את מעבידו של העובד לפתוח פתח הולם בגג לשם התקנת המכונה.

במהלך ביצוע עבודתו, ירד העובד (התובע) בסולם שהוביל מגג בטון עליון לעבר גג אסבסט, בו נדרש לבצע המלאכה, אז נשבר שלב בסולם, התובע נפל על גג האסבסט שנשבר גם הוא ודרכו נפל לקרקע מגובה של כ- 6 מ'.כתוצאה מהתאונה איבד העובד את הכרתו, נחבל בראשו ובגופו.

בחקירתו בבית המשפט, הסכים מנהל החברה שהעסיקה את העובד כי הסולם הנדון, בגינו ארעה התאונה לא היה בנוי כהלכה - לא היה בנוי בממדים המתאימים ולא היו בו החיזוקים הדרושים.

בית המשפט חזר על ההלכה שנקבעה בפסק דין ע"א 246/72 מנשה נ' דרומנו כי מעביד השולח את עובדיו לעבוד בחצרים של אחר אינו יכול להתנער מאחריות לבטיחות החצרים ולתנאי העבודה בהם. לעולם מוטלת עליו חובה עליונה, לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי שלא לחשוף עובדיו לסיכונים מיותרים. על המעביד לבקר במקום העבודה ולבדוק, באם קיימים סיכונים מיוחדים.

לפיכך, קבע בית המשפט כי המעביד לא הורה לתובע להימנע משימוש בסולם ולהשתמש בסולם תקני שהיה ברשותו, על מנת להבטיח דרך גישה בטוחה למקום העבודה על גג האסבסט. בכך הפר המעביד ומנהל המעביד הן חובת זהירות מושגית הן חובת זהירות קונקרטית כלפי העובד.

בית המשפט קבע כי הן המעביד והן מזמין העבודה (שבשטחו נפגע העובד בשל הסולם הפגום) אחראים כלפי התובע יחד ולחוד בשל הנזקים שנגרמו לו.

לסיכום

מומלץ כי מעביד השולח את עובדיו לבצע עבודה בחצרים אחרים יגיע למקום ביצוע העבודה ויבדוק בעצמו את החצרים ואת מתקניהם ואף יתעד זאת.
ככל שמתגלים שקיימים סיכונים במקום ביצוע העבודה עליו להזהיר את עובדיו מפניהם. ככל שסיכונים אלה אינם מאפשרים עבודה תקינה, על המעביד להפסיק את עבודתם של עובדיו עד להסרת הסיכונים.