בית המשפט קבע כי גם המעביד אחראי על מעשה תקיפה של עובד כלפי עובד אחר.
בכתב התביעה שהגיש העובד כנגד העובד התוקף והמעביד טען העובד כי עובד שעבד עימו תקף אותו במהלך העבודה. כנגד העובד התוקף הוגש כתב אישום והוא הורשע, על יסוד הודייתו, בתקיפה הגורמת לחבלה, לפי סעיף 380 ל
חוק העונשין, התשל"ז -1977.
בית המשפט קבע, כי אמנם מדובר בתקיפה אלימה, ולא במסגרת העבודה השגרתית, יחד עם זאת, בגדרה של האחריות לשמירת סביבת עבודה בטוחה, אחראי המעביד גם לכך שלא ישררו יחסי אלימות בין העובדים ושהעובדים יהיו מוגנים מפני פגיעה אלימה.
כמו כן, אזכר בית המשפט את פסק דין ת"א (שלום ירושלים) 1452/99 צבי אוד נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל, כדלקמן:
"נדמה כי לא ניתן לטעון ברצינות כי לא ניתן לצפות, מבחינה טכנית, אירוע שכזה. האפשרות שיתרחש מעשה עבירה, אירוע פלילי, תמיד קיימת:
"מעשי פשע עשויים להתרחש – ואכן מתרחשים – כמעט בכל מקום ובכל זמן, ועל כן, במובן מסוים, הם תמיד ניתנים לצפייה במובן הטכני" (
ע"א 3510/99 ולעס נ' אגד-אגודה שיתופית לתחבורה בישראל ואח', פ"ד נה(5) 826, בעמ' 841, להלן – "עניין ולעס").
יש להדגיש כי אין צורך בצפיית האירוע במדויק, אלא די בצפיית האפשרות שיתרחש אירוע אלים. נפסק כי הצפיות הנדרשת "איננה ראיית נולד מדוייקת של כל פירטי העניין, אלא ראייתו בקווים כלליים בלבד. זאת לגבי האירוע המהווה את הרשלנות, לא כל שכן לגבי תוצאותיו: עלילות הנזק ומידותיו" (
ד"נ 12/63 לאון ואח' נ' רינגר ואח' פ"ד יח(4) 701, בעמ' 712)".
בית המשפט קבע כי אין צורך בצפיית האירוע במדויק, אלא די בצפיית האפשרות שיתרחש אירוע אלים. נפסק כי הצפיות הנדרשת איננה ראיית נולד מדויקת של כל פרטי העניין, אלא ראייתו בקווים כלליים בלבד.
גישתו של בית המשפט נובעת בהסתמך על ההלכה הפסוקה הקובעת כי למעביד ישנה חובת זהירות מוגברת כלפי עובדיו.
לסיכום, בית המשפט קבע כי על העובד התוקף חלה אחריות בשיעור של 65% לאירוע ואילו על המעביד חלה אחריות בשיעור של 35% לאירוע.
(ת.א. (שלום- ירושלים) 3613/07 מינקוף אלכס נ' יוסף זוהר)